Credit: John Hopkins Medicine

המידע והתכנים באתר אינם מהווים חוות דעת רפואית או תחליף רפואי להתייעצות עם רופא. כל חומר רפואי המופיע באתר זה הינו אינפורמטיבי בלבד ואין לראות בו בדרך כלשהי יעוץ רפואי ו/או המלצה לטיפול ו/או תחליף לטיפול. השרותים והמידע באתר זה הינם כלליים ולא ניתן להתאימם באופן פרטני לצרכיו של כל אדם ואדם ועל כן ולצורך קבלת טיפול רפואי ו/או יעוץ אישי יש לפנות לרופא.

​

איך התחילו ניתוחים אנדוסקופים ללא חתכים ?

ניתוחים אנדוסקופים ללא צלקות (או צלקות מזעריות) התחילו את דרכם לפני כשני עשורים בניתוחים בטניים. הם אפשרו ביצוע ניתוחים בטניים מדויקים לכריתת תוספתן או כיס מראה דרך 3 או 4 חתכים זעירים כשאפשרו הכנסת מצלמה וכלים אנדוסקופים לחלל הבטן מבלי לבצע פתיחה ישרה של חלל הבטן, וכך הם זרזרו את ההחלמה והקטינו משמעותית את הסיבוכים לאחר הניתוח. 

מאז הניתוחים הראשונים, חלה התקדמות משמעותית בטכנלוגיה עם התפתחות מצלמות באיכות גבוה מאוד ורשימה ארוכה של מכשירים ספציפים שמאפשרים עבודה מדוייקת דרך תעלה קטנות דרך דופן הבטן. 

מאז, מספר דספליניות כירורגיות אימצו את הטכנולוגיה והחלו לבצע ניתוחים אנדוסקופים כמו כריתות ראה או כריתות כליה.

​

איך התחילו ניתוחים אנדוסקופים ללא חתכים בצוואר ?

בשנים האחרונות ישנה עליה בביצוע ניתוחים אנדוסקופים ללא צלקות בצוואר. הטכנלוגיה החלה והתפתחה במזרח הרחוק, במדינות כמו תאיואן וקוראיה, לאור סטיגמה חברתית משמעותית מצלקות בצוואר.

תחילת הדרך החלה עם ביצוע כריתה של בלוטת התריס בעזרת רובוט דה-וינצ׳י דרך חתכים מוסתרים בבית שחי או בקוו השיער מאחורי האוזן. ובשנים האחרות חלה התקדמות נוספת עם הכנסת הגישה הטרנס-אורלית (דרך השפה) לכריתה חלקית או שלמה של בלוטת התריס.

​

הגישה הטרנס-אורלית TOEVA Trans Oral Endoscopic Video Assisted

הגישה הטרנס-אורלית מתחילה עם יצירת 3 חתכים בשפה התחתונה (בחלק הפנימי הפונה לחלל הפה), כ 2 ס״מ בקוו האמצע, וכ 1 ס״מ מכל צד של השפה. החתך המרכזי משמש להכנסת המצלמה לצוואר ושני החתכים הנוספים לכלי עבודה, הפרדה וצריבה, לאחר המעבר לצוואר, ויציאת חלל עבודה סביב בלוטת התריס, גז CO2 מוזרק לחלל הנ״ל ומאפשר ניפחות הצוואר ועבודה נוחה. 

המצלמה מאפשרת חזיון מקרוב של הסטרוקטורות השונות, של העצב החוזר (עצב הגרון) ושל בלוטות הפארא-תירואיד. 

בתום הניתוח ולאחר כריתת הבלוטה או האונה, מתבצעת תפירה של החתכים בשפה והנחת חבישה לוחצת על הצוואר. בד״כ הניתוח מתבצע ללא נקזים, וללא צלקות.

​

למי מיועדת הגישה הטרנס-אורלית ? 

• מטופלים שמעוניינים להמנע מביצוע צלקת צוואר​

• גידולים שפירים לא גדולים בבלוטת התריס (בד״כ עד 5 ס״מ)

• גידולים ממאירים קטנים כ 1-1.5 ס״מ מוגבלים לבלוטת התריס.

​

למי לא מיועדת הגישה הטרנס-אורלית ?

• תהליכים גדולים למדי בבלוטת התריס או עם אקסטנציה לבית החזה העליון

• גידולים ממאירים גדולים

• גידולים ממאירים הנמצאים בחלק העליון של הבלוטה

• כשיש חדירה של הגידול מחוץ לבלוטה לתוך השרירים העוטפים או העצב החוזר

• כשיש גרורות צוואריות

​

במה שונה הגישה הטרנס-אורלית מהגישה הצווארית הקלאסית ? 

השונה העיקרי בין שתי הגישות הוא בצלקת הצווארית. בידים מנוסות בשתי הגישות, אחוז הסיבוכים קטן מאוד גם בגישה הקלאסית וגם בגישה הטרנס-אורלית. 

הגישה הקלאסית מתאימה לטיפול בכל מחלות בלוטת התריס, והיא גישה מאוד בטוחה ומוצחלקת. הצלקת נהיו מאוד קטנות עם הזמן והיום צלקת טיפות היא כ 4-5 ס״מ ומוסתרת בכפל עורי ככה שההחלמה היא מאוד טובה. 

הגישה הקלאסית מאפשרת להרחיב את הניתוח במידה ויש ממצאים לא צפויים בניתוח כמו חדירה מחוץ לבלוטה, או הופעת גרורות סרטניות לבלוטות הלימפה של נראו בבירור הטרום ניתוחי. לעומת זאת הגדלת והרחבת הניתוח האנדוסקופי מוגבלת.

מה הסיבוכים של הגישה הטרנס-אורלית? 

• הניתוח הטרנס-אורלי הינו ארוך יותר (כשעתיים-שעתיים וחצי לכריתת אונה אחת) מהניתוחי הקלאסי (45 דקות עד שעה לכריתת אונה אחת)

• תקופת ההחלמה של הגישה הטרנס-אורית היא ארוכה יותר בגלל שמייצרים חלל עבודה גדול יותר, מאזור הסנתר ועד עצמות הבריח ולכן תקופת ההחלמה עלולה להיות מעט ארוכה. 

• ירידה בתחושה באזור הסנתר (לא שכיל ולרוב זמני).

• סבל עור ושינוי צבע עור באזור הסנתר (לא שכיח ולרוב זמני).